הגדרת החוק 

הגדרת “פגיעת איבה”: החוק מגדיר “פגיעת איבה” כפגיעה מפעולות איבה של כוחות עוינים, או פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולות איבה של כוחות עוינים או פגיעה בנסיבות שהיה בהן חשש סביר שתבוצע פעולת איבה.

זכאות לתגמולים:

• נפגעים ישירים: אזרחים שנפגעו פיזית או נפשית כתוצאה מפעולת איבה.
• בני משפחה: בני זוג, ילדים, הורים ואחים של מי שנהרג בפעולת איבה.
• עובדים זרים ותיירים: בתנאים מסוימים, גם מי שאינם אזרחי ישראל זכאים לתגמולים.

סוגי התגמולים: 

1. טיפול רפואי: כיסוי מלא של הוצאות רפואיות הקשורות לפגיעה. 
2. תגמול נכות: קצבה חודשית לנפגעים שנקבעה להם דרגת נכות.
3. תגמול תלויים: קצבה למשפחות של מי שנהרגו בפעולות איבה. 
4. שיקום: סיוע בשיקום מקצועי, כלכלי ונפשי. 

מענקים חד-פעמיים: בנסיבות מסוימות, כגון נישואין או לימודים.

1. קביעת דרגת נכות: ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קובעת את דרגת הנכות של הנפגע, אשר משפיעה על גובה התגמולים.
2. הכרה בנפגעי חרדה: תיקון לחוק משנת 2005 הכיר גם בנפגעי חרדה כזכאים לתגמולים, בתנאי שהוכרו על ידי ועדה מקצועית.

זכויות נוספות:

• הטבות מס
• סיוע בדיור
• הנחות בארנונה ובתחבורה ציבורית
• זכויות מיוחדות בתחום התעסוקה והלימודים

תהליך ההכרה: 

• הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. 
• בדיקת הזכאות על ידי ועדה מיוחדת. 
• קביעת דרגת נכות (במקרה הצורך). 

החלטה על זכאות וסוג התגמולים

1. ערעורים: החוק מאפשר ערעור על החלטות הוועדות בפני ועדת ערר ובית הדין לעבודה.
2. מימון: התגמולים ממומנים על ידי אוצר המדינה, והמוסד לביטוח לאומי אחראי על יישום החוק.
3. השוואה לחוק הנכים וחוק משפחות חיילים: החוק שואף להשוות את זכויות נפגעי פעולות איבה לאלו של נכי צה”ל ומשפחות שכולות, עם התאמות מסוימות.